הדיקטטור הגדול: המוח שלנו. מי היה מאמין שהוא הבוס הגדול שמנהל אותנו, למרות שאין לו שום מושג איך לעשות את זה. הנה האמת – המחשבות שהוא מייצר הם תולדה של תכנות אישי וסביבתי, של זיכרונות
תארו לעצמכם חיים בהם אין חשיבות גדולה למלים, אלא לקשב. מישהו מכם יכחיש שמשא כבד ירד מכתפיו ? מישהו יכחיש שיוכל לנוח מלנתח כל הגיג וכל קשקוש שמישהו אומר? כמובן, שאין במה שאני כותבת כדי
איך אני יכול לדעת מה נכון לי בחיים? האם אינטואיציה עוזרת לדעת? האם נדרשת רוחניות כדי לפתח אותה? כיצד אני יכול להקשיב לקול הפנימי, להבין אותו ולתרגם אותו לעשייה? אנחנו לא אמורים לדעת מה נכון
בשנות העשרים לחיי, כשישבתי מול הפסיכולוגית שלי, שאלתי איך יתכן שאני לא באמת אוהבת את עצמי? הרי תמיד אמרו שאני מוכשרת ויפה. הפסיכולוגית עזרה לי להבין כיצד השתלשלות חיי יצרה את חוסר הביטחון והיעדר האהבה,