הדיקטטור הגדול: המוח שלנו. מי היה מאמין שהוא הבוס הגדול שמנהל אותנו, למרות שאין לו שום מושג איך לעשות את זה. הנה האמת - המחשבות שהוא מייצר הם תולדה של תכנות אישי וסביבתי, של זיכרונות טובים ורעים שאוחסנו כברירת מחדל הישרדותית. המחשבות שלנו הם לא יותר מתוכנה שהוטמעה היטב ונשמרה בדיסקטים, ויש לנו שליטה עליהן ולא להפך, די בדומה לשליטה שיש לנו על הקבצים שאנחנו שומרים בלפ טופ האישי.
חונכנו להאמין רק למחשבה ולמציאות חיצונית ולא לרגשות ואינטואיציה, למדו אותנו שהשכל מוביל, השכל יודע, שכל מה שאיננו מגיע ממחשבה אינו ראוי, ולא משנה כמה ניפול בתוך המלכודת של מחשבות הסרק שלנו, שהן תולדה של הקלדה חסרת הבחנה אל מאגרי הקליטה והשמירה במוח, לא תשנה את הדפוס. מה עוד למדנו? שהשכל לא באמת מועיל ברגעים של משבר זהות וייעוד.
מכירים את התסכול הזה שכשאתם מבקשים תשובה לשאלה ואין כזו, אתם נופלים למעגל חשיבה כזה למשל: "אני מבוהל, לא יודע מה לעשות? אני חייבת זוגיות , אני חייב למצוא עבודה, אני חייב להבין מה הכיוון שלי. מה לעשות? אני חייב רעיון…ואז מתחיל לבעבע תסכול, פחד, תחושת חוסר ערך. אם אני באמת שווה, איך יכול להיות שאני לא יודע. אנשים מוצלחים לא מתלבטים, אנשים מוצלחים תמיד יודעים. הימים עוברים בחשיבה בלתי פוסקת, שאיננה מניבה דבר. היא בעצם כן מניבה משהו: החרפת התסכול, תחושת חוסר האונים, מעלה את החרדה, משתקת את תחושת היכולת האישית. אי הידיעה לא מקבלת בתרבות שלנו מקום של כבוד. אי הידיעה עוד טרם הובנה כתנאי הכרחי לידיעה. מבולבלים? בואו הגידו בכנות: האם הצלחתם מעולם לקבל תשובה אמתית, מדויקת, מתוך מאבק עם עצמכם? האם התעקשות של ראש בקיר הניבה הצלחה? ואם כן הצליח לכם לחלץ תשובה, האם היא שרדה לאורך זמן, או שתוך פרק זמן קצר שוב החזירה אתכם למערבולת התהיות??
אז מה כן?
א. להסכים לעתים לא לדעת. לקבל את זה בשימחה.
ב. להסכים לא להילחם באי ידיעה ולראות בה הזדמנות למשהו חדש.
ג. להסכים לפנות זמן ללא התניות שבו "האי ידיעה" תהייה בת לוויה שלכם.
ד. ללמוד להיות חבר של "אי הידיעה". נורא קל להיות חברים של וודאות נכון? אז נראה אתכם חברים של אחותה שלא יודעת.
ה. ללמוד לפתח קברניט פנימי שלומד הקשבה רחבת היקף שכוללת לא רק מוח, אלא גף תחושות גוף, רגשות וכן גם אינטואיציה.
ו. ללמוד את הסיפור הכולל שלנו שמכיל תחושות לצד מחשבות, ובו בזמן לדעת שהקברניט הפנימי הוא לא הם, אלא חלק בתוככם שמנצח על המקהלה הפנימית.
ז. להישאר רפוי אך לא אדיש , קשוב וערני אך לא אובססיבי, כדי לתת לתשובות לנבוע מתוך הניהול הפנימי הרגוע ולא מתוך העמדת תנאים ודיקטטורה פנימית. לא ניתן לשקר את הכוליות שלנו, רק את המוח.
ח. להחליט מתי שווה לכם לגייס את המוח לצורך קבלת החלטה, בדיוק כמו חבר טלפוני, להקשיב למה שהוא אומר אבל להבין שאתם מחליטים אם כן או לא.
תוצאה תגיע ובגדול: התשובות יתחילו לעלות בדרך מעודנת אל התודעה המורחבת שתיצרו. צרופי מקרים וסנכרון יהיו מנת חלקכם, בהירות תתאפשר מתוך השקט הזה, מתוך המרחב שהסכמתם לפנות לנביעה הפנימית, במקום לחפירה קדחתנית.